בפוסט זה נסקור בקצרה את הדרך (הארוכה) בה הפך המידע הפרטי שלנו לסחורה חמה ששווה הרבה כסף לגופים מסחריים.
האבולוציה של תרבות הצריכה והשיווק
תרבות הצריכה הקפיטליסטית השולטת כיום במרחב הציבורי מסיטה את הדרך בה אנו מגדירים "צרכים" ומרגילה אותנו לעודף חשיבה על מילוי "רצונות בלתי ממומשים" או "מאוויים" ולהגדירם כ"צרכים". תופעה זו, יחד עם התרחבות השימוש באשראי אישי (החל משנות ה-70' של המאה ה-20) מובילה לתופעה של צריכה עודפת על ההכנסות ושימוש באשראי למטרות צריכה יומיומיות, גם של מותרות.
לצורך הנחלת צורת החשיבה הזו יש צורך מתמיד בפלטפורמות פרסום. ההתחזקות רשת האינטרנט התאימה לפרסומאים כמו כפפה ליד. אנשים מבלים יותר ויותר זמן ברשת, שהופכת עם הזמן לערוץ נוסף של פיתוי צריכה תמידי.
ומכאן לשלב הבא: לא עוד פרסום עיוור להמונים. עד מהרה הפרסום הפך לממוקד יותר ויותר וזאת על מנת למקסם את מה שנקרא בעגה המקצועית "שיעור ההמרה" בין צפייה בפרסומת לבין הקלקה/רכישה/הרשמה.
אבל כאן יש לתהות: איך המפרסמים יכולים לשווק בצורה ממוקדת? ברור שככל שגופים מסחריים יידעו עלינו יותר, כך יהיה להם יותר קל להבין את צורת החשיבה שלנו (שאותה, כזכור, הם עצמם יוצרים עם השנים) ולדעת מה אנחנו מחפשים.
במהלך השנים התפתחה על גבי האינטרנט "כלכלת מידע" שתפסה תפקיד חשוב ומכריע בהצלחה של גופים מסחריים שרוצים לשווק עצמם טוב יותר: איסוף טוב יותר של מידע פרטי ושימוש נבון במידע זה למטרת פרסום יובילו ל"שיעור המרה" מוצלח וכמובן רווחים טובים יותר.
התיתכן ניטראליות ברשת?
בשנים האחרונות אנחנו עדים לויכוח (שנדמה שעתיד להפוך לדילמה נצחית) בין מצדדי הניטראליות של הרשת לבין אלה הקוראים להחלת רגולציה (ברמות שונות) על הרשת. במצב הנוכחי נראה כי מצב של "ואקום" הוא בלתי אפשרי- בעוד גופים שונים ומדינות שונות מתקוטטות סביב השאלה אם ועד כמה יש לפקח על הנעשה ברשת, קמים גופים מסחריים לא מעטים שבפועל לוקחים את העניינים לידיהם וקובעים למעשה נורמות שונות ברשת, בין היתר בכל הנוגע לשמירה על הזכות לפרטיות.
(ובתשובה קצרה לשאלה שבכותרת המשנה: לדעתנו, לא).
ועכשיו הגענו לנקודה: המידע הפרטי שלנו הוא סחורה חמה
בטח כבר הבנתם לאן כל זה מוביל. ישנם כיום יותר ויותר גופים מסחריים שהבינו את הערך הרב הגלום במידע פרטי של המשתמשים, אותו אפשר לתרגם בקלות יחסית להכנסות ממשיות. ניתן להציג זאת כמשוואה פשוטה:
מידע פרטי = שיווק ממוקד = שיעור המרה גבוה = יותר הכנסות
אלא, שהבעיה הגדולה מבחינת אותם גופים מסחריים היא איך משיגים את המידע הפרטי.
העובדות מלמדות כי כיום גופים מסחריים רבים מבצעים איסוף של מידע אישי אודות המשתמשים ובתמורה מאפשרים את השימוש החופשי בפלטפורמות שונות כמו למשל מנועי חיפוש, שירותי דואר אלקטרוני ורשתות חברתיות.
קשה להבחין אם מדובר במהלך מחושב מראש או בתוצר לוואי של תהליכים אחרים, אלא שכאשר גילו גופים מסחריים שונים גילוי מרעיש זה, לפיו משתמשים מוכרים בזול מידע אישי שלהם תמורת פיצ'רים אלקטרוניים שונים המשחק שינה כיוון. כיום הדרישה להסכמת המשתמש לחשיפת מידע פרטי הולכת וגוברת, גם כאשר אין כלל הצדקה טכנולוגית לכך- אלא רק בגלל שישנם גופים מסחריים בעמדת כוח, היכולים לדרוש זאת ממשתמשים.
טוב, את זה אנחנו יודעים. אבל אלה הם חיינו. טוב לנו ככה, ואין לנו רצון לחזור אחורה ולחיות בסגפנות כמו בדורות שקדמו לנו. נוח לנו לצרוך יותר וויתרנו כבר על הפרטיות שלנו.
המודל אותו LeaveMeBe מבקשת לקדם אינו מכוון למטרת פגיעה בנוחות משתמש הקצה, או למטרת הקטנת נתח השוק של השחקניות הגדולות.
אנו מספקים ייעוץ ממוקד שמטרתו ניהול איסוף המידע הפרטי והשימוש בו על ידי חברות או גורמים עסקיים בצורה שקופה, מדוייקת ונכונה בהתאם לרגולציות השונות החלות על הגופים האוספים את המידע ובהתאם לסטנדרטים הנהוגים בשוק.
Comments